1992

הבעיה האמיתית באקדמיה הישראלית- מחסור בנשים מאוכלוסיות מגוונות.

הבעיה האמיתית באקדמיה הישראלית

לפי דו"ח המל"ג, כ-1,615 סטודנטים סיימו בתשע"ו את לימודי התואר השלישי באוניברסיטאות, אבל רק 5.7% מהם היו סטודנטים ערבים, שיעור נמוך בהרבה מהיחס של החברה הערבית באוכלוסייה הכללית. גם אם נניח שיש יותר סטודנטיות ערביות מאשר סטודנטים ערבים, עדיין מספרן של מסיימות התואר השלישי הערביות הוא זעום, לעומת מספרן של חברותיהן היהודיות.

אבל למה גיוון הוא בכלל ערך שצריך לעניין אותנו כחברה בכלל, וכאקדמיה בפרט? הסיבה הראשונה שרובנו יודעים לדקלם היא שוויון הזדמנויות – לתת את האפשרות לכל אזרח ואזרחית לממש את הפוטנציאל שלו או שהל. אבל אם נודה על האמת, למרות החשיבות הרבה של מתן שוויון הזדמנויות, נשאלת השאלה – האם זה באמת יכול להועיל לנו? התשובה לכך היא כן בהחלט. האקדמיה צריכה גיוון לא רק כי זה "נחמד" או "ערכי", אלא כי כמוסד ששואף לקדמה והגדלת יכולת וידע אנושיים, הוא צריך לתת ביטוי לכמה שיותר קולות ומוחות מגוונים כמנוע לצמיחה. הרי ידוע שסיעור מוחות אמיתי מתקיים רק כשהמוחות חושבים שונה זה מזה.

באנלוגיה עסקית, מחקרים רבים בדקו את ההשפעה של נשים ומיעוטים בדירקטוריונים של חברות מובילות על רווחיות אותן חברות, ומצאו שבמרבית המקרים אכן הפעילות הכלכלית של החברה היתה טובה יותר. יש כמה סיבות לכך: ראשית, במקום שבו היו מגוון של אנשים באופן ששיקף את המציאות ואת קהל היעד של החברה, היתה התייחסות נכונה יותר לסוגיות ולצרכים של האוכלוסיות הרלוונטיות, וניתן מענה מדויק ונכון יותר לקבוצת הלקוחות. שנית, כשהרקע, ההשקפה וניסיון החיים שונים, השיח שמתפתח הוא מגוון ופורץ דרך. בקבוצה הומוגנית יש פחות ויכוחים, פחות חילוקי דעות, ולכן גם פחות חשיבה מחוץ לקופסה. אז אם לחברות עסקיות יש אינטרס להיות מגוונות, כי רעיונות מגוונים הם יתרון, ברור שגם למוסד העוסק במחקר. כשסטודנטית העושה דוקטורט במתמטיקה מגיעה כל יום לאוניברסיטה מטירה, ברור שהאקדמיה הרוויחה סטודנטית שהיא לא רק מצוינת, אלא מישהי שיש לה יכולת להביא משהו לתחום שלא היה בו קודם. מעצם היותה אישה מקבוצת אוכלוסייה שלא מקבלת ייצוג מספיק באוניברסיטה, סביר להניח שהיא חוותה אתגרים אחרים וקשיים אחרים, שיאפשרו לה גם להשמיע קול שטרם נשמע עד כה. ייתכן שהיא נאלצה לפרוץ חסמים שאף אחד אפילו לא חשב שקיימים, מה שמקנה לה גם יכולות טובות יותר למחקר. בנוסף, היא גם בעלת פוטנציאל להפוך למודל לחיקוי לצעירים וצעירות בטירה, תוך שהיא מפיחה בהם תקווה ואמונה ביכולותיהם ודוחפת אותם ללמוד ולשאוף קדימה.

הגיוון באוניברסיטה הוא כוח, לא רק מעשה "נחמד", ולכן האקדמיה צריכה לכוון לא רק להגדלת מספר הנשים בתארים המתקדמים, אלא בעיקר להגדלת מספר הנשים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית.

הכותבת היא מנהלת תכניות בקרן אדמונד דה רוטשילד, שמפעילה את תכנית אריאן דה רוטשילד לתלמידות דוקטורט

כתוב\י תגובה

لن يتم نشر البريد الإلكتروني . الحقول المطلوبة مشار لها بـ *

*