1992
ראשי » הקמפוס המגוון- כללי التنوع في الحرم الجامعي – عام » מן העיתונות من الصحافة: » דו"ח ה-OECD: פערים חברתיים בהשכלה נשמרים במעבר מגיל הנעורים לבגרות

דו"ח ה-OECD: פערים חברתיים בהשכלה נשמרים במעבר מגיל הנעורים לבגרות

בעוד אנחנו עסוקים במראית עין של שוויון באמצעות מערכת החינוך, מתברר כי השכלת ההורים היא היוצרת פערים חברתיים שלא ניתן לסגור. גם בגיל 27 מהווה בית ההורים מקפצה או חסם משמעותי להתפתחות היחיד.

 
מתוך: שיחה מקומית. מאת גיל גרטל |

השבוע פורסם דוח חדש של ארגון OECD אשר בחן כיצד מתבטאים פערים חברתיים בחינוך, בעשור השני והשלישי לחיים, בין גיל 15 לגיל 27. הדבר התאפשר בהצלבה של שני מחקרים בינלאומיים, עבור אותם שנתונים של צעירים, בחלוף 12 שנים. מדובר במחקרי פיז"ה משנת 2000 ומשנת 2003 אשר בדקו את כישורי השפה (הבנת הנקרא) של תלמידים בני 15, ומחקרי "סקר מיומנויות בוגרים" (PIAAC) מהשנים 2012 ו- 2015, אשר בדקו את כישורי השפה של צעירים בגיל 27.

מה קורה לצעירים מעבר לגיל 15?

גיל 15, כך מדגישים החוקרים, הוא מועד קריטי בו מקבלים הצעירים ברוב המדינות החלטות משמעותיות. האם להמשיך בלימודי תיכון או לנשור? האם ללמוד בבית ספר עיוני או מקצועי? האם ללמוד במגמות לבגרות ריאלית או אחרת, ועוד. על כן, פערים בכישורי התלמידים בגיל 15, הם כבדי משקל, ויש להם השפעה של ממש על כל מסלול חייו של אדם. מצד שני, העובדה שרוב הצעירים ממשיכים במסלול הלימודים מעבר לגיל 15, מלמדת שההכשרה של היחיד אינה מסתיימת בגיל זה, ואינה סוף פסוק מבחינת ההשפעה והאפקטיביות של מערכת החינוך.

עד היום לא היה בידינו מידע מחקרי אודות מה שקורה לצעירים לאחר גיל 15, ועד כמה הם מצליחים להשלים את המיומנויות הנדרשות לתפקוד תקין בחברה הבוגרת. במילים אחרות: מה ההשפעה של מערכת החינוך על צעירים בעשור השלישי לחייהם. בזכות הצטברות המחקרים שהוזכרו, ניתן לראשונה לקבל תמונה אודות השפעת הבית ומערכת החינוך לטווח הרחוק.

השכלת ההורים תקבע את עתיד הילדים. זו הדרך בה נשמרים פערים חברתיים. אילוסטרציה (יוסי זמיר/פלאש90)

במסגרת המחקר יצרו החוקרים מדד סטנדרטי המבטא פערים בציונים בהבנת הנקרא בין תלמידים מרקע חברתי-כלכלי גבוה לבין כאלה מרקע נמוך. במדד זה (ראו תרשים בהמשך) פער שמעל 0.5 נקודות הוא פער עמוק, ופער שמתחת ל 0.3 אינו פער משמעותי. מבין מדדי הרקע החברתי, התמקדו החוקרים בהשכלת ההורים, שנבדקה בשני סוגי המבחנים. האבחנה היא בין תלמידים שלפחות אחד מהוריהם הוא בעל השכלה על-תיכונית, לבין תלמידים ששני הוריהם בעלי השכלה תיכונית ומטה. כך התברר כי בממוצע של כלל הנבחנים והמדינות, יש פער גדול (0.47) בכישורי השפה בין תלמידים בני 15 שהוריהם בעלי השכלה גבוהה לבין תלמידים שהוריהם בעלי השכלה נמוכה.

במהלך השנים, עד גיל 27, כישורי השפה של כל הצעירים משתפרים. זאת לנוכח המשך לימודים באקדמיה ומחוצה לה, השתתפות בקורסים להכשרה מקצועית, ודרישות חיי היומיום לתפקוד בסביבה שבה יש שימוש ניכר בשפה. אולם, צעירים שהוריהם משכילים שיפרו את כישורי השפה שלהם בהיקף רחב יותר מהצעירים שהוריהם אינם משכילים. התוצאה היא, שבגיל 27 הפערים באוכלוסייה על רק חברתי כלכלי גדלו והעמיקו, והגיעו עד 0.61 במדד הסטנדרטי, שמבטא פערים עמוקים.

בנוסף לבדיקה הכללית, גילו החוקרים מידע נוסף מהצלבות שונות של הנתונים. תחילה בודדו את התלמידים שקיבלו בגיל 15 ציונים גבוהים (העשירון העליון). בתוך קבוצה זאת נמצאו בגיל 15 פערים בהתאמה להשכלת ההורים בהיקף סביר: 0.46. כאשר בדקו את אותה אוכלוסייה בגיל 27 התברר כי הפערים גדלו אך במעט (עד 0.53). כלומר, תלמידים מצטיינים, גם אם הוריהם אינם משכילים, או במילים אחרות – תלמידים שהתגברו על מכשול השכלת הוריהם בגיל 15, מצליחים לשמור על רמתם הגבוהה גם לעתיד.

בדרך דומה בודדו את קבוצת הנכשלים בגיל 15 (העשירון התחתון של הציונים). בקבוצה זאת קפץ הפער מ 0.48 בגיל 15 עד 0.77 בגיל 27. כלומר, תלמידים שנכשלים בחטיבת הביניים למרות שהוריהם משכילים, מצליחים בעשור השלישי לחייהם להשלים את הפער ולרכוש את הכישורים הנדרשים, בעוד שחבריהם, הילדים להורים שאינם משכילים, אינם מצליחים לבצע קפיצה דומה.

במילים אחרות, השכלת ההורים גבוהה מההווה קרש קפיצה לילדים, והוא נשמר לעתיד, גם אם הילדים נכשלים בלימודיהם בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים. כמו כן, מרגע שתלמיד מרקע חלש מצליח לשבור את תקרת הזכוכית של השכלת הוריו, שמורה לו הדרך להצלחה גם לשנים קדימה.

לשבור את תקרת הזכוכית? – לא בישראל

בממוצע הכללי, כפי שהצגתי, הפערים מעמיקים בין גיל 15 לגיל 27. עם זאת, הדבר אינו אחיד בכל המדינות. בתרשים המצורף מייצגת העמודה הכחולה את גודל הפער בגיל 15, ואילו הנקודה הכתומה מייצגת את גודל הפער בגיל 27. תוכלו לראות שבמדינות ארה"ב, בלגיה וקנדה, קורה משהו נכון בהכשרת הצעירים בעשור השלישי לחייהם. הפערים שהיו עמוקים ביותר בגיל 15 (מעל 0.5 במדד) מצטמצמים כאשר הצעירים מגיעים לגיל 27. משהו במערך החברתי והתעסוקתי מושך את הנכשלים מחטיבת הביניים לשפר את כישורי השפה שלהם (בדוח המחקר פוסלים את האפשרות ההפוכה – שהפער מצטמצם משום שהמצטיינים נסוגים אחור.

פערים בהבנת הנקראבגיל 15 (עמודה כחולה) ובגיל 27 (נקודה כתומה). מתוך דוח oecd, קישור למקור בטקסט

פערים בהבנת הנקרא על רקע חברתי בגיל 15 (עמודה כחולה) ובגיל 27 (נקודה כתומה). מתוך דוח oecd, קישור למקור בטקסט

תמונה עגומה במיוחד ניכרת במדינות ניוזילנד, אוסטרליה, אירלנד, צרפת ומדינות נוספות, בהן גם פינלנד שאנו כה מרבים לשבחה. בכולן, הפערים בגיל 15 היו ברמה סבירה (מתחת ל 0.5) ובכולן העמיקו הפערים עד מאוד בהגיע הצעירים לגיל 27. ניתן להניח שבמדינות אלה יש מיון בעל משמעות של הצעירים למסלולי הכשרה ותעסוקה שונים, שבחלק מהם הצעירים ממשיכים להתפתח מבחינת כישורי השפה שלהם, בעוד שבסלולים אחרים אין הזדמנות ודרישה להתקדמות.

בקבוצה שלישית של מדינות: צ'כיה, תורכיה, דנמרק ופולין, הפער בגיל 15 הוא עמוק במיוחד (מעל 0.5 במדד), והוא גדל עוד בגיל 27. תלמידי ישראל לא השתתפו בשניים מהמחקרים ששימשו בסיס לפרסום זה, ולכן ישראל אינה מופיעה בתרשים. עם זאת אפשר לנחש שאנחנו שייכים לקבוצה הלא מכובדת של מדינות אלה. במבחן פיזה שנערך בישראל בשנת 20022 נמצא "שבשלושת תחומי האוריינות – קריאה מתמטיקה ומדעים – מדדי אי-השוויון בישראל גדולים בהרבה מאלה שבכלל מדינות ה-OECD". למעשה תפסו ילדינו בני ה-15 דאז את המקום השני בגודל הפערים, כאשר לפנינו רק פרו. ישראל השתתפה גם במחקר מיומנות הבוגרים משנת 2015 (עליו כתבתי בהרחבה), וגם שם ישראל התבזתה במקום השני בהיקף הפערים, הפעם אחרי סינגפור.

מדברים מתחת לפנס

הענקת מיומנויות יסוד לכלל האוכלוסייה מהווה מרכיב בעל השפעה משמעותית על הכלכלה והחברה. על כן, יש חשיבות רבה לקובעי המדיניות להבין את מקור הפערים בחברה, על מנת להסיט משאבים למקום בו ניתן לתקן את העוול. אבל בישראל הדיון על הפערים מתמקד בשני גורמים: בהסטת יותר תקציבים עבור עוד שעות לימוד בבתי הספר ביישובים החלשים, ולמאבק במיון היוצר הפרדה בין ילדים, בהתאם לרקע החברתי שלהם.

הנה רק בשבוע שעבר דחה בית המשפט המחוזי את בקשתם של הורים לתלמידים מבית הספר לטבע בתל אביב, להתיר מיונים בכניסה לכיתה א' של בית הספר. דרישת משרד החינוך להפסיק את המיונים, כך על פי השופטים: "מכבדת את התלמידים באשר הם, ומקדמת את ערכי השוויון היקרים לנו." האמנם?

הפרסום החדש שהצגתי מוכיח שוב: הפערים בין תלמידים קשורים להשכלת ההורים יותר מאשר לכל גורם אחר. עוד שעות לימוד לילדים עצמם, או כיתות ובתי ספר יותר הטרוגניים מבחינה חברתית לא ישנו את הבית שממנו מגיעים הילדים, ושאליו הם חוזרים. השכלת הורים נמוכה, היא המשקולת המונחת על צוואר הילדים הנכשלים. אם רוצים לעזור לילדים להתקדם, צריך לעשות זאת דרך טיפוח הוריהם.

לינק לכתבה:כאן

כתוב\י תגובה

لن يتم نشر البريد الإلكتروني . الحقول المطلوبة مشار لها بـ *

*