1992
ראשי » הקמפוס המגוון- כללי التنوع في الحرم الجامعي – عام » מן העיתונות من الصحافة: » סטודנט ערבי למשפטים שמחפש מקום להתמחות? תמשיך לחפש/ מוחמד קדח

סטודנט ערבי למשפטים שמחפש מקום להתמחות? תמשיך לחפש/ מוחמד קדח

בכתבה בשיחה מקומית טוען קדח:

בעוד עמיתינו היהודים מברכים זה את זה על הזימונים שקבלו ממשרדי הענק התל-אביביים, אנחנו, הסטודנטים הערבים, עם ממוצע ציונים מרשים, קורות חיים עשירים בעשייה חברתית ושליטה בשלוש שפות, ממשיכים לחכות. החגיגה הישראלית נטולת הערבים לא פוסחת גם עלינו.

באחת מהרצאות הפתיחה, בשנתנו הראשונה בפקולטה למשפטים, דיבר מרצה ידוע על צרותיו של המקצוע ועל ההצפה במתמחים שהוא עד לה מזה כעשור. "זאת אומרת שתהייה לנו בעיה למצוא מקום התמחות?", שאלתי. "לצערי יש בעיה מסוימת. משרדים גדולים לא מקבלים מתמחים ערבים", ענה המרצה. אבל אני בכלל התכוונתי לשאול על כלל הסטודנטים למשפטים, ולאו דווקא על הערבים שביניהם.

מעל לשנתיים חלפו מאז ששמעתי את האמירה הזו. היא לא הטרידה אותי הרבה וכמעט שכחתיה; עומס הלימודים והעבודה אפילו לא הותירו לי זמן לחשוב עליה. רק עכשיו, בעיצומה של השנה השלישית, היא צפה שוב בזיכרוני.

בסוף נובמבר החל מרוץ ההתמחויות במשפטים. משרות במגזר הציבורי והפרטי נפתחו, והסטודנטים מהרו להירשם. המגזר הציבורי לא חזר לסטודנטים עם תשובות, כצפוי זה יהיה רק בינואר, אבל בינתיים מגיעים כבר זימונים לראיונות מהמשרדים הפרטיים.

מאיזו יחידה אמרת שאתה?

על ספסלי הלימודים בפקולטות למשפטים יושבים ביחד הסטודנטים, יהודים וערבים – לפי הסדר שהפך לנוהג, שאומר גם הוא משהו על מרקם היחסים היהודי-ערבי בקמפוסים ובכלל; הקומץ הערבי מרוכז בשורה או שתיים באולם ההרצאה.

עמיתינו היהודים מברכים איש את רעהו על הזימונים שקבלו ממשרדי הענק התל-אביביים, אחד מדבר על שבעה ראיונות, השני על שנים עשר והשלישי על ראיונות שכבר ביטל בשל חפיפתם עם ראיונות אחרים. חלקם כבר חושבים על השבוע ההוא, בו יתרוצצו בין המשרדים עם חולצה מכופתרת, ושואלים קולגות שעברו את החוויה על שיטת הראיונות השונה ממשרד למשרד ועל סוג השאלות איתן יצטרכו להתמודד.

באותו האולם יושבים אנו, הסטודנטים הערבים. בני המזל שבינינו קבלו הזמנה או שתיים לכל היותר. רבים עדיין מחכים בדריכות לשיחה המרגשת: "התרשמנו מקורות החיים שלך, שמחים להזמין אותך לראיון". וכולנו, לרבות אלה שקבלו הזמנה אחת, ממתינים בסבלנות רבה לזימונים מהמגזר הציבורי.

מרביתנו בני 21-22, רהוטי דיבור וכתיבה, דוברי שלוש שפות, עם ממוצע ציונים דומה לזה של רבים מחברנו היהודים שהוזמנו לראיונות, ועם קורות חיים עשירים בניסיון תעסוקתי וכישורים חברתיים: התנדבויות, פרויקטים חברתיים או עבודה משפטית במוסדות ציבוריים. חלק מאתנו אף מצרפים לקורות חייהם המלצות חמות ממרצים בעלי שם ועורכי דין או מעסיקים. כל זה לא מתמרץ משרדים רבים להזמין אותנו אפילו לראיון. שימו לב, אני מדבר על ראיון בלבד. עוד לא דברנו על קבלה לעבודה.

כנראה שבשביל משרדים רבים, שום ניסיון תעסוקתי או כישורים אחרים לא יפצו על היעדר שמה של יחידה צבאית נבחרת בקורות החיים של המועמדים הערבים. או שיש להם אוזניים מאוד רגישות, עד כדי כך רגישות שיתקשו לשמוע את השמות מוחמד וח'אלד במשך שנים עשר חודשי ההתמחות.

את שמותינו, שמאחוריהם עומדות זהות ומסורת, איננו אמורים להסתיר או לשנות על מנת לרצות מעסיקים ולתמרץ אותם להעסיקנו במשרדיהם. זאת הבעיה שלהם, ואם תרצו, היא חרפתם. בינתיים, מרוץ ההתמחויות, החוויה המרתקת והאווירה החגיגית בעיצומם, אלא שגם פה, מדובר בעוד חגיגה ללא ערבים.

ברשותכם, אנצל את הבמה הזו כדי להודות למעסיקים הבודדים שבוחרים באומץ לב לקבל מועמדים ערבים ואף יוזמים מפגשים וסיורים במשרדיהם.

לכתבה ב"שיחה מקומית" ראו כאן

מוחמד קדח הוא סטודנט למשפטים וכותב בעניינים חברתיים.

כתוב\י תגובה

لن يتم نشر البريد الإلكتروني . الحقول المطلوبة مشار لها بـ *

*